מחלת הצליאק הידועה בשם מחלת הכרסת, הינה מחלת מעיים ועל נוכחותה בעולם ידוע זה למעלה ממאה שנים. הבעיה העיקרית של המחלה צליאק היא שלא ברור עדיין באופן מוחלט מדוע היא מתפרצת אצל אוכלוסיה מסוימת אחת בעוד אצל האחרת אינה.
קשה לדעת עד כמה המחלה נפוצה משום שמחלת הצליאק מופיעה בכמה דרכים ואצל כל אדם היא מתפרצת ומופיעה באופן שונה. לשאלה האם מדובר במחלה תורשתית אין תשובה חד משמעית.
על פי סקרים נמצא כי קיים קשר בין הימצאות המחלה בקרב בני משפחה מסוימת אם בקרבה נתגלה אדם החולה במחלה. על פי ממצאי הרפואה ניתן להסיק כי ישנם רכיבים תורשתיים מסוימים הנמצאים בבסיסה של המחלה אך בנוסף לאלו קיימים גם גורמים סביבתיים (למשל זיהומים וירליים), ואשר תורמים להתפרצותה של המחלה.
בעידן של היום קיימת מודעת גבוהה לעניין המחלה והורים רבים מקבלים הכוונה מרופאי המשפחה וממטפלים כיצד להילחם בה ולמנוע מילדיהם לסבול ממנה.
מה גורם ללקות בצליאק?
מחקר שנערך בשנת 1950 נמצא כי קיים קשר בין אכילת מוצרים המכילים קמח ואשר גורמים לאנשים מסוימים לחוש ברע בעקבות כך. מסתבר כי מחלת הצליאק מתרחשת בשל רגישות לאחד מהחלבונים המרכיבים את הקמח עצמו.
מדובר בחלבון המכונה "גלוטן", ולמען הדיוק נציין כי מדובר באחד מחלקיו של חלבון הגלוטן שנקרא "גליאדין", והוא הגורם לבעיה ולמחלה.
חשיפה לגליאדין וגנטיקה מסוימת יחד עם גירויים סביבתיים יביאו כמעט בוודאות להתפרצות מחלת הכרסת- הצליאק.
מהם סממני המחלה?
המחלה, בצורתה הקלאסית, באה לידי ביטוי בעיקר בגיל צעיר,(מגיל שנתיים לערך), אך היא קיימת בקרב כל הגילאים. ילדים הלוקים במחלת הכרסת, מאופיינים כבעלי משקל נמוך מתחת לנורמה לגילם, בטנם תפוחה (מכאן השם: כרסת), ושרירי גופם מדולדלים.
הורים מעידים כי ילדיהם החולים נוטים לתת יציאות גדולות שומניות ובעלות ריח לא נעים כלל מעבר למצופה. עוד דווח על מצב רוח ירוד של הילדים ועל חוסר מנוחה משווע. בדיקות מעבדה שיבוצעו בקרב אותם חולים מעידים על המצאות אנמיה ורמת חלבון נמוכה בדם.
יתכנו אף מקרים של הפרעה מסוימת בתפקודי הכבד. צורה אחר למחלה, שאינה "קלאסית", כוללת בעיות שונות שנגרמות כתוצאה מהמחלה. החולים מדווחים על כאבי בטן, פריחה בעור, ועיכוב גדילה בגובה.
איך מזהים את המחלה?
ניתן לזהות את המחלה בעזרת בדיקות מעבדה ובדיקת רירית המעי. גם מצב של אנמיה על רקע חוסר בספיגת ברזל והפרעה בתפקודי כבד מהווים סממנים לקיומה. סממנים נוספים אחרים העלולים להעיד על המצאות המחלה הם:
פצעים חוזרים בפה (כמו אפטות למשל), פריחה על העור, בעיות בהתפתחות השיניים, כאבי בטן עזים, חוזרים ונשנים, בעיות בהרגלי היציאות לכאן או לכאן, דהיינו שלשול או עצירות, בעיות נוירולוגיות, בעיות בפריון אצל נשים, נשירת שיער, כאבים במפרקים, איחור בגדילה ובהתפתחות מינית.
בעיות הנובעות כתוצאה מרגישות לגלוטן עלולות לפתח דלקות ולבעיות קשות בתפקודו של המעי כאיבר האחראי על ספיגת תרכובות מזון שונות. מכאן שקיים חוסר יכולת לספוג כראוי תרכובות חיוניות רבות, וזו הסיבה שגורמת לחוסר הניכר בברזל וחסרים נוספים אצל חולי כרסת.
מגוון מחלות נלוות לכרסת
חולי צליאק חשופים ללקות במחלות שונות כמו למשל: סכרת נעורים, מחלה בבלוטת התריס, אלרגיות הנלוות לאסטמה, צינון ועוד. הסיבה לכך נעוצה ככל הנראה בבסיס גנטי דומה הגורם להתפתחות סוגי מחלות אלו ויתכן כי הפרעה כלשהיא במערכת החיסון המצויה בקרב חולי צליאק היא שמביאה להתבטאותן של המחלות הללו בקרב החולים.
מחלות מסוכנות יותר..
חולי צליאק שאינם מטופלים עלולים ללקות במחלות ממאירות באזורי מערכת העיכול, הפה והמעיים. המחלה השכיחה ביותר היא לימפומה של המעי הדק והיא מופיעה בקרב מבוגרים בגילאים 60-80.
התשובה לכך היא פשוטה: ביופסיה.
את המחלה ניתן לאבחן באמצעות ביופסיה של המעי הדק. בנוסף מתבצעת בדיקה לזיהוי נוגדנים בדם.
איך נטפל?
גם כאן התשובה היא פשוטה: תזונה נכונה ואחראית. הטיפול היחיד במחלה זו היא דרך התזונה ועיקרה הימנעות מחשיפה לחלבון הגלוטן. יש להימנע מכל מזון המכיל קמח. פעולה זו משפרת מידית את מצבו של החולה ומחזירה לאחר תקופת החלמה את המעי למצבו הרגיל.
אילו סוגי מזון מכילים גלוטן ?
מיני דגנים כגון חיטה,שעורה, שיפון.
מה מותר?
אורז, תירס, שיבולת שועל, והיום ניתן גם להשיג קמח מיוחד נטול גלוטן וגם אבקת מרק המאפשרים הכנת מוצרי מאפה המותרים לחולי צליאק.
חפשו את הכיתוב על אריזת המוצר...
על כל אריזת מזון יצוין באם גלוטן מצוי באותו המזון.
האם לאחר גילוי המחלה וטיפול מתאים ניתן להבריא לחלוטין ?
התשובה היא חיובית ב-99 אחוזים מן המיקרים. מרגע הוצאת הגלוטן מתפריט המזון של ילד חולה מצבו ישתפר והוא יחיה ככל אדם, כל עוד ימנע מאכילת גלוטן לחלוטין. לגבי המחלות הנלוות, חלקן יתכן וייעלמו בחלוף המחלה וחלקן עלולות להישאר ויש לבצע מעקב תקופתי לוודא שאין תחלואה נלווית. אנו ממליצים בכל מיקרה של חשד, לפנות אל רופא המשפחה שידריך אתכם כיצד לפעול.
והכי חשוב: תהיו בריאים!