לפני מספר ימים פנה אלי מכר, אב כמוני, אשר בתו חברה לספסל הלימודים של בתי והוא מסר לי שהוא חושש לחייה של בתו בת השתיים עשרה. מזה למעלה מחודש הוא הבחין בתופעה חוזרת אצל בתו- בילוי ארוך ותכוף בשירותים בביתם אשר מופיע מיד לאחר סיום ארוחת הערב. הצמדת אוזנו לדלת השירותים אוששה את ההשערה: בתו מקיאה, אך מסתירה זאת מפניו ואינה טוענת להרגשה רעה ולא חוששת משפעת או כל מחלה ויראלית.
מחשבה אחת מוגדרת עלתה במוחו והיא:הפרעת אכילה.אותו אב הופנה על ידי אל רופא המשפחה ובנוסף ציידתי אותו במספר טלפון שיקשר אותו אל המחלקה העוסקת בפתרון של בעיות אכילה בבית חולים שיבא אשר בתל השומר.
חולים בהפרעות אכילה יכולים לחלות באנורקסיה ובבולימיה בו זמנית. שתי ההפרעות נחשבות אומנם כמחלות הקשורות בבריאות הנפש, אך הן מלוות בתופעות חמורות של התפתחות מחלות גופניות, פיזיות.
אנשים הסובלים מאנורקסיה מרעיבים את עצמם במתכוון וחוששים מהשמנה אפילו כאשר משקלם נמוך ביותר. החולים בבולימיה מנסים להרעיב את עצמם אבל לא עומדים בניסיון ולכן מופיעה תופעת האכילה הפרועה וההקאה היזומה (לרוב מתבטאת בדחיפת אצבע או חפץ כגון מברשת שיניים) מיד לאחר מכן.
ניכר כי החשש מהשמנה בולט יותר אצל נשים מאשר אצל גברים.
הסיבה לכך מוסברת בעובדה שעד גיל הבגרות גוף הנער או הנערה מכילים, פחות או יותר את אותו אחוז השומן. החל מגיל ההתבגרות משתנה אחוז השומן בגוף האישה בצורה דרמטית, הוא עולה מסביבות ה- 9% עד 13 אחוזים לרמה של 24% כאשר אצל הנערים התהליך הפוך, אחוז השומן אצלם יורד. השינוי הדרמטי הזה, לדעת חוקרים מן התחום הוא אחד הגורמים לעיסוק האובססיבי בהרזיה אצל הנערה המתבגרת.
חולי אנורקסיה חשים ברעב באופן תמידי אך הם אינם מאבדים את התיאבון אלא נלחמים בו ומכאן גם בא מקורה של המילה אנורקסיה שמשמעותה: "אובדן תיאבון".
לא די בכך שהאנורקטיים רעבים בכל שעה מהיום אלא שהם גם עסוקים במחשבה בלתי פוסקת על מזון ואכילה. בהמשך, עם התקדמות המחלה מתחיל החולה לסבול מתופעות פסיכולוגיות נוספות וכן מתפתחות בעיות פיזיות.
הפסיכולוגים מעידים כי מטופלים שלהם שלקו במחלה נכנסו לדיכאונות ולחוסר יכולת להתרכז באופן בולט לעין ובהמשך מתחילות להתפתח פגיעות פיזיות במערכות הפנימיות השונות שבגוף והראשונה להיפגע היא מערכת העיכול. הפרדוקס הוא שתופעת הפרעות האכילה נפוצות יותר בארצות מפותחות.מחלת האנורקסיה נפוצה בעיקר אצל נשים בגיל צעיר ( בין גיל 12 ל-18).
הבולימיה, נפוצה יותר בגילים מעט יותר מבוגרים, (בין גיל 16 ל- 20). ההערכה היא כי כמחצית האחוז מכל הנערות סובלות מאנורקסיה ובין 1 ל- 2 אחוזים סובלות מבולימיה. למרות המחקר הרב שנעשה בתחום לא נימצאו עדיין באופן מובהק הגורמים המדויקים לפריצת המחלות ואלו אינם ידועים עדיין בבטחה. סוציולוגים טוענים כי ישנם כמה גורמים החשודים בגרימה להתפתחות המחלות הללו ואחד מהם הוא מבנה המשפחה והיחסים בין בני המשפחה. גם אופיו של האדם מהווה גורם חשוב לאחת הסיבות המשערות את התפרצות המחלה. אבל רובם מאמינים שהאופנה הנהוגה בחברה המודרנית היא אחת מן הסיבות הרציניות יותר ואשר מהווה זרז להתפרצות המחלות.הטענה המרכזית היא כי החברה המודרנית מעריצה אנשים רזים ולכן זו מהווה גורם מספר אחד למחלות. השאיפה התמידית להיות רזה תוך דרבון החברה הסובבת ותוכניות הדיאטה הרבות המחדשות עצמן חדשות לבקרים, כל אלו יוצרים מצב נוח להתפתחותן של המחלות.