ליציבת האדם חשיבות מרבית הקשורה לבריאות הגוף במהלך כל חיינו. ככל שאנו מלמדים את הילד מוקדם יותר שזוהי חלק מדרך חייו, כך נבנה אצלו את המודעות ליציבה כדרך חיים. גבי רוזנטל, מטפל בכיר כבר 30 שנה בשיטת האינטגרציה המבנית - רולפינג, מציג בפניכם כללי ברזל ליציבה נכונה של היקר מכל: הילדים שלנו.
יציבה נכונה תורמת לבריאותינו ולהופעתנו
הילד אינו מסוגל להבין את התמורות שהיציבה תורמת לנו במשך כל חיינו ולכן, חובתנו כהורים ללמדו את כללי היציבה הנכונה. ילד אינו מסוגל להבין את חשיבות יציבתו היות ואין לו עדיין ניסיון חיים והוא מצוי בשלב ההעתקה. זהו השלב בו הוא מעתיק את התנהגות ההורים מבחינת הבריאות וההופעה. הילד כאדם, חושב שאם הוא מתנהג כמו אבא ואמא, אז הוא יהיה כמותם ויגדל כראוי היות והם המודל לחיקוי עבורו. כך גם לגבי אותה ילדה שמעתיקה את אמה. אם תעמידו את האם והבת או את האב והבן עם הגב או הצד המופנה אליכם, תראו שקרוב לוודאי הם מעתיקים במדויק את היציבה, לטוב ולרע, של הוריהם. לכן, הורה שרוצה להיטיב את יציבת ילדו, כדאי לו לשמש לו דוגמא אישית.
עלינו כמדריכים לחיים נכונים, מחובתנו להסביר לילד שיציבה שפופה, לא רק שמביאה מספר רב של מחלות שאפשר לוותר עליהם, כי אם גם גישה פחות חיובית בדרך חייו. אדם העומד או הולך בצורה שפופה, ניתן להמשילו לעבד שמחכה שילקו אותו. יציבה טובה, שואפת להזדקף כלפי מעלה ומבטאת גישה חיובית לחיים ותורמת באופן משמעותי לביטחון העצמי. גישה זו אף מונעת תאונות בבית, בעבודה, במהלך טיול, עיסוק בספורט וכדומה. יציבה נכונה עוזרת למנוע, או לפחות לעכב תהליכים הרסניים החלים על הגוף שבאים עלינו עם הגיל, כמו למשל אוסטאוארטריטיס (מחלת מפרקים ניוונית).
כללים לנשיאת ילקוט
הכלל הראשון והחשוב ביותר הוא שהילקוט יישב על הגב העליון של הילד וככל שאפשר יותר גבוה. על אף שמשקל הילקוט לא ישתנה משינוי המקום, ייראה לילד שככל שהילקוט יישב יותר גבוה וככל רצועות הילקוט מהודקות יותר, התחושה היא כאילו הילקוט שוקל ומעמיס פחות על גבו.
דבר שני, כאשר ילד נושא ילקוט עם רצועות רפויות ותולה אותו נמוך מאוד על הגב התחתון, ברגע שהוא ירוץ למשל לאוטובוס, הוא עלול לקבל מכות מהילקוט ישירות על עמוד השדרה של הגב התחתון, על עצם העצה וכו', וזה כמובן מזיק. (עצם העצה היא העצם המשולשת בבסיס עמוד השדרה. עצם העצה מהווה גם את הגבול העליון והאחורי: הפוסטריורי,של אגן הירכיים).
נשיאת ילקוט על הגב עדיפה בהחלט על נשיאת ילקוט על הכתף. נשיאת ילקוט על הגב גורמת למשקל הילקוט להתחלק בצורה פרופורציונאלית. כאשר הילקוט נישא על הכתף, הוא "מוריד" את הכתף באופן טבעי כלפי מטה, כך שתהיה נמוכה יותר מהכתף השנייה. הדבר יוצר מצב שאינו בריא ואיננו רצוי לגוף. מומלץ שרצועות כתף הילקוט יהיו רחבות וגב הילקוט יהיה קשיח, אך מרופד.
לגבי משקל הילקוט, רצוי שמשקל הילקוט לא יעלה על 15% ממשקל הילד. המציאות מראה כי בדרך כלל יש 5-6 שיעורים שונים ביום, וכל שיעור מצריך לפחות ספר אחד, מה שמביא לסיכום כללי של משקל רב מידי שאיננו רצוי אך הוא בבחינת המצוי. הפתרון הוא לשאת את הילקוט על גבי עגלה עם גלגלים, או לחילופין להשאיר חלק מהספרים, את אלו שהילד לא נזקק להם באותו יום להכנת שיעורי הבית, בכיתה. ברוב בתי הספר כיום קיימת האפשרות להשאיר את הספרים במעמד הנמצא בכיתה או בארונית אישית הנמצאת במסדרון. בררו בבית הספר באם ניתן לשכור ארונית (לוקר) עבור ילדכם. התשלום הוא מזערי ובהחלט כדאי.
איך לבחור שולחן וכסא לילד?
הכסא הפשוט ביותר, "כסא מטבח" עם זווית של 90 מעלות (כמעט) בין גב הכסא והמושב, הוא הטוב ביותר. על השולחן להיות גדול מספיק על מנת שיוכל להכיל את המחשב, ספרי הלימוד, מכשירי הכתיבה וכו' שהילד זקוק לו (כמובן שיש שוני רב בין הגילאים). חשוב ביותר שתהיה התאמה אישית בין גובה הכסא וגובה השולחן כדי למנוע את התכופפות הילד קדימה. פעולה זאת מביאה לעיגול הגב ויכולה לגרום לגיבנת עם הזמן.
כללי ישיבה בכיתה
יש אפשרות להתאים בכיתה את הריהוט לילד, אלא שזהו דבר שעולה כסף ולצערנו איננו מתוקצב ע"י משרד החינוך. סביר להניח שגם ההורים לא יתלהבו מהאפשרות לתקצב זאת בעצמם. ניתן להעמיד את רגלי השולחן על ארבעה גלגלים שניתנים לכיוון לפי גובה הילד וכך גם את הכסא. בכל מקרה, בהסתפק בתנאים הקיימים כיום, כדאי ללמד את הילד כיצד לשבת זקוף. אפשר להביא כרית מהבית להגבהה, כדי שהילד יהיה בגובה המתאים לשולחן. מומלץ גם להביא מהבית דרגש לרגליים, כך שהברכיים יהיו גבוהות יותר מהאגן והוא ייפול קצת לאחור, לא יתעייף וימנע כאבי גב תחתון.
מהי ישיבה נכונה ומהם תוצאותיה של ישיבה לא נכונה?
ישיבה לא נכונה מביאה לנזקים. יש לשבת זקוף! הישיבה עם גוף שמוט ששוקע פנימה, היא צורת ישיבה שקשה לפעול איתה. כמו כן, ישיבה כזאת מביאה לכאבים בחלקי הגוף השונים. אין זה משנה אם האדם יושב, עומד או שוכב בתנוחה לא מאוזנת. בכל המקרים הנ"ל, סופם שהכאב יתעורר. האזורים בהם יש לצפות לריאקציה, לכאב, הם מפרק הקרסול והרגל, הברכיים, מפרק הירך, במפרק שבין הגב התחתון ועצם העצה, מקום החיבור של הראש והצוואר ומפרק הכתפיים. אלו הם ששת נקודות התורפה שמועדות לפורענות.
ישיבה מול טלוויזיה
כללי הישיבה הנכונה בגב זקוף נכונים גם לישיבה מול הטלוויזיה. יש לשבת עם גב ישר ולא לשקוע אל תוך הספה או הכורסא או חלילה להירדם באלכסון או עם ראש תלוי ולקום עם כאב צוואר או גב.
הבדלים בבעיות גב ויציבה בין בנים לבנות
יש הבדלים ביציבה בין בנים לבנות. הבדלים אלה נובעים ממגוון סיבות:
המציאות מראה כי בנים עוסקים יותר בספורט מאשר בנות. לבנים כוח רב יותר מאשר לבנות באופן יחסי. באופן כללי, עיסוק בספורט הוא דבר חיובי שמביא לישיבה זקופה יותר ומפחית בעיות יציבה, כך יוצא שלבנים יש יציבה טובה יותר מבחינה זו. גם סוגי הספורט משתנים בין המינים ובכל סוג שכזה, שקיימת גם האפשרות להיפצע. בנים למשל יעסקו בספורט המערב הרמת משקולות ומתח, ספורט שאם עושים אותו לא נכון, יכול להזיק ליציבה. לכן, יש לוודא שהספורט הנבחר נעשה בצורה ובמידה הנכונה ותחת השגחה מקצועית של מומחה. כמו כן, בגיל ההתבגרות, כאשר מתחילים ניצני השד אצל הבנות, הן מתביישות ונוטות להחביא ולהצניע אותם על ידי קימור הגב העליון, כיפוף מפרקי הכתפיים כלפי פנים וכדומה. אצל בנים תופעה זו לא קיימת. בנוסף, מחקרים מוכיחים כי בנות נוטות לסבול יותר מבנים מתופעת העקמת המולדת.
בעיות יציבה מקרינות על הליכה ותנועתיות
בהליכה לא נכונה, למשל, כאשר יש נטייה ללכת עם חצי גוף קדימה, הדבר אינו עומד לטובת היציבה ויש ללכת ישר וזקוף. גם ההיפך הוא הנכון: כאשר היציבה לקויה, ההליכה תהיה לא נכונה. יש ללכת עם הרגלים במקביל, ללכת כשכף הרגל מונחת על כל שטח הסוליה ולא על הצד החיצוני או הפנימי של הרגל. יש לנחות על העקב ולגלגל את הרגלים מהעקב קדימה כלפי האצבעות. אפשר לקחת נעלים של ילד שהלך איתם כחודשיים ואז לראות איזה צד של סוליית הנעל יותר משופשף. לפי זה ניתן להבחין ולראות אם הילד שלך הולך בצורה נכונה ואפשר בהחלט לתרגל עם הילד וללמדו בקלות כיצד ללכת נכון.
ישיבה מול מחשב
בתקופה בה ילדנו מבלים חלק ניכר מזמנם מול המחשב, חשוב שאנו כהורים נהיה ערים ל"מחלת המחשב", זאת שבגינה גם אנו כמבוגרים סובלים מכאבים במקומות שונים בגוף. כדי למנוע את התופעה הזאת מומלץ להקפיד על מיקום מסך המחשב בגובה העיניים של הילד ובמרחק שאינו מקשה על הקריאה. בנוסף, על פרק כף היד להיות ישרה ורצוי שתיתמך על שרוול מיוחד שנמכר בחנויות המחשבים. על הילד לשבת ישר ולא בצורה שנמתחת קדימה ומתאמצת להגיע למקשים או לקרוא את מה שכתוב על גבי המסך. כדאי להגביה את מקום הישיבה של הילד, על מנת שלא יאלץ להוריד או להרים את הראש. כמו כן, כדאי לדאוג לדרגש שעליו הילד יניח את רגליו, כך שהברכיים יהיו גבוהות יותר מהאגן. כתוצאה, האגן ייפול קצת לאחור ולא יתעייף ויגרום לכאבי גב תחתון. אפשר לדאוג גם לזרוע ברזל ליד המחשב עליה הילד יכול להניח ספר, דף וכו', כך שראשו ינוע על קו גובה אחד בין המסך ובין הזרוע. מומלץ אף להגדיל עבור הילדים את גודל הפונט על מנת שיראה יותר טוב ויפחית ממאמץ הקריאה. עימדו על כך שילדכם ייקחו הרבה הפסקות להימתח להירגע. שימו לב שהילדים מחזיקים את העכבר בקלילות, שהם לא אוחזים בו בחוזקה ומוחצים אותו. יותר מכך, עדיף ללמד אותם להשתמש בפקודות המקבילות לעכבר על גבי המקלדת כל אימת שהדבר אפשרי. לבסוף, דאגו שהילדים לא יעשו כל פעולה נוספת בזמן עבודתם על המחשב. והחשוב ביותר- הימנעו משימוש עודף במחשב. בסופו של דבר, שום שינויים ביציבה, מקלדת משוכללת או תרגילים יעזרו לך אם הם פשוט מקלידים יותר ממה שגופם הקטן מסוגל לסבול. אל תתנו להם לשחק הרבה במשחקי מחשב שהם תמיד ארוכים ודורשים שימוש חזק במקשים. נסו לשתף אותם במשחקי חברה וכך תוכלו גם ליהנות יותר מחברתם.
יציבה היא תהליך אקטיבי שמורכב ממספר רב של רפלקסים. בשיטת האינטגרציה המבנית, אנו בונים את כל הגוף מחדש, תוך הבנה שהגוף הוא דבר מורכב מאוד ורק חיבור של כל הקיים בגוף שיביא ליחידה שמתפקדת כגוף אחד, יכול להבריא אותו. אין פה מקום לטיפול נקודתי. העבודה נעשית בידיים בלבד ועם הרבה הבנה אנטומית איך התהליך הורכב.
יציבה אקטיבית היא איננה תרופה לכל, אך היא שיטה שעוזרת לשמור על בריאותנו. יציבה היא דבר שקל ללמד וקל ללמוד. שימוש יעיל יותר בשרירים, מאפשרת לגוף לשמר אנרגיה ויוצרת דפוסי תנועה חסכוניים ומעודנים יותר. כאשר היציבה הנכונה מושרשת בנו, אנו נזכה להטבה פיזית ומנטאלית במשך כל חיינו.
גבי רוזנטל, מטפל בכיר כבר 30 שנה בשיטת האינטגרציה המבנית (רולפינג). השיטה מתמקדת ביציבה נכונה ומטרתה המרכזית היא לשפר את תפקוד הגוף ע"י חינוכו מחדש. באמצעות מגע ותנועה, בשכיבה, ישיבה ועמידה ותוך השתתפותו הפעילה של האדם שעובר את התהליך, הגוף בסופו של דבר מזדקף ומתארך.