אתם מהלכה של דיאטה שעולה יפה, הורדתם כמעט 10 ק"ג, והמשטר הנוקשה שגזרתם על עצמכם עובד, אתם נמנעים מכל הפיתויים, ונצמדים לכללים קפדניים. עד שיום בהיר אחד מגיעים התקפי אכילה בלתי מרוסנים שמאיימים להרוס לכם את כל העבודה ומאמץ של חודשים. אנחנו רגילים לקרוא להם בולמוסי אכילה ויש להם הסבר ביולוגי. הכירו את המנגנונים שעושים את ההתפקים, ואיך להימנע מהם ולצאת מנצחים.
גופינו הוא "מכונה" חכמה מאוד, בעל מנגנונים מטבוליים שתפקידם לווסת באופן נכון את את המשקל. לכל אדם תכונות המאפיינות אותו, גם משקל הגוף הוא תכונה שנקבעת באופן גנטי. נקודת משקל זו מכונה נקודת ה "SETPOINT" ועליה שואף הגוף לשמור. ולכן, בכל מקרה של שינוי קיצוני במשקל יפעיל הגוף מנגנונים שונים במטרה לחזור לנקודת משקל זו. הדבר מלווה בפעילות הורמונלית שמטרתה לעודד אותנו לאכילה.
המאבק הפנימי עם הגוף
אחד ההורמונים המעורב בתהליך הוא "הלפטין" - זהו הורמון המופרש מרקמת השומן בגוף ביחס ישר לכמות השומן המאוחסנת בה (ככל שרקמת השומן מכילה כמות שומן רבה יותר תופרש כמות לפטין גבוהה יותר) ותפקידו הוא לאותת לגוף ש"המחסנים מלאים" ושיש צורך להפסיק את האכילה. כשמתרחשת ירידה במשקל אשר בכעקבותיה חלה גם הפחתה בכמות השומן, יורדת כמות הלפטין המופרשת מרקמת השומן. הגוף שרגיש לרמות לפטין נמוכות מפעיל שרשרת של תהליכים הורמונליים במטרה לעודד אכילה שתמלא את "המחסנים" מחדש. כך שלמעשה, אנו מנהלים מאבק פנימי חסר תכלית עם הגוף שרק עשוי לגרום לנו לתסכול.
גורם נוסף שעשוי היה להשפיע ולעודד מצב של "התקפי אכילה" הוא עצם ההקפדה הרבה על התפריט תזונה יומי סביר מאוד ומניעת מזונות שבעבר (לפני הדיאטה) נהגתם לאכול. בהנחה שזו אכן תמונת המצב נתרה חלוקה של מזונות "טובים" ומזונות "רעים" - מזונות "אסורים".
מזונות שיתכן שאהבתם לאכול אך הם נתפסו כמזונות שעשויים לעכב את הירידה במשקל ולכן נמנעתם מהם ככל שאפשר בתקופת הדיאטה. ומה קרה בעצם? לכל אורך תקופה זו מתפתחים "חסכים" ולא אפשרתם את ההנאה האמיתית מהאכילה ולבטח גם לא את הסיפוק ממנה.
זו היא בדיוק הסיבה בגללה יש לכלול בתוכנית הדיאטה גם מזונות שקשה לוותר עליהם, כמובן במינון ובתדירות הנכונים. וזאת במטרה שתהיה אפשרות להתמיד בתהליך ולהפוך את "הדיאטה" לאורח חיים קבוע.
עצות מעשיות מאת מירי בלקין למניעת בולמוסי אכילה:
אם יש מאכל שאתם מאוד אוהבים? כדאי לשלבו בתפריט בצורה מבוקרת ומתונה על מנת לא ליצור חסך, שעלול לגרום לחוסר שליטה בבואכם במגע עם אותו סוג מזון. כדאי לא להכניס מזון זה הביתה, אלא לצרוך אותו מחוץ לבית. למשל לקנות שלגון או חטיף שוקולד במכולת או בקיוסק ולאכל באותו הרגע.
הקפידו לשתות 8-12 כוסות מים. תכופות צמא מתורגמת לרעב ובמיוחד לצורך במתוק. הדגש הוא על מים או סודה, תה קפה ומשקאות דיאטטיים אינם תחליף מספיק טוב.
נסו לצאת מהבית (הכי טוב להליכה) כשאתם מרגישים בדחף להתחיל לזלול.
אל תדלגו על ארוחות, מצב זה עלול להוביל לרעב גדול שאחריו מאוד קשה להגיע לתחושת שובע. כדאי לאכול כל שלוש שעות גם אם מדובר בפרי, או חטיף לעיתים.
הקפידו לשלב ירקות (שאתם אוהבים) בכל ארוחה. אפשר גם בין הארוחות, במיוחד ירקות שמכרסמים כמו גזר, פלפל אדום וקולורבי. משביע ומספק את יצר הלעיסה.
גם אם היה בולמוס אכילה, סלחו לעצמכם. הסיכוי להישנות גבוהה הרבה יותר אם לא תפסיקו להלקות את עצמכם!
החל הבולמוס, זכרו: זה לא הכל או לא כלום. חריגה קטנה לא תגרום נזק, אך בולמוס של אלפי קלוריות זה כבר סיפור אחר...